מרוקו התברכה בסוגות מוסיקליות מגוונות שאחדות מהן השפיעו על כוכבי פופ מערביים (ג'ימי הנדריקס, בראיין ג'ונס, מייק ג'אגר, מיילס דייויס, רנדי ווסטון ואורנט קולמן). אך אין לטעות לגבי אוצר מוסיקלי זה. הוא כולל בראש ובראשונה מוסיקה "קלאסית" אמנותית שהשתמרה ברובה מימי תור הזהב בספרד ואומצה מאוחר בידי חסידי הקבלה שיצרו את "שירת הבקשות" הפרה-ליתורגית בצפון אפריקה. אוצר זה כולל גם גירסה עממית יותר של המודוסים הקלאסיים, המלחון, את פיוט ה"מטרוז" המשלב צלעות שיר בערבית ובעברית, ושפע רב של ג'אנרים נוספים: שירה ליתורגית דלת מלודיה, שירה הררית הדומה ליודל השוויצי, שירת נשים דיאלוגית, שירה טקסית מיסתית של מסדרים אזוטריים משולבת בריקוד אקסטטי, שירי עם כפריים וריקוד מינימליסטי: אחידוס ואחוואש. כפי שמקצבי הגנאווה השפיעו על הפופ המערבי לא פלא גם שסגנון התסטיר באמנות העיצוב האדריכלי הפנימי וטכניקת הזליג' שימשו השראה לאמני האופ ארט מסוגם של ויקטור ואזארלי ומ"ק אשר.
בזכות מאפיינים אחדים כגון הדומיננטיות של הקצב, התמצות המינימליסטי, החזרה הרפפטטיבית, הדיאלוג בין המקהלה לסולן והמרכיב האימרוביזטורי (המוואל), מוסיקה אמנותית זו מזכירה לא מעט את המוסיקה הידענית המערבית בת זמננו הדורשת מאמץ כדי להפנימה. מוסיקה זו מכונה לעיתים מוסיקת ה-"אלה", מוסיקת ה-"נובה", מוסיקה אנדלוסית. או מוסיקה ערבית-אנדלוסית. היא כמובן שונה מן המוסיקה העממית הישראלית המכונה "מוסיקה מזרחית" ושונה לא מעט גם מן הרפרטואר הקלאסי של ארצות המזרח ומצרים בראשן. מובן שאוזן ישראלית רגילה תצטרך מידה מסוימת של ריכוז והאזנה רצופה כדי להפיק הנאה מאוצר מוסיקלי בלתי מוכר זה.
איזא ג'ניני, יוצרת צרפתייה ממוצא יהודי מרוקני, שאוזניה קלטו חלק מאוצר זה בילדותה, הקדישה את יצירתה כדי להגיש מוסיקה זו לקהל שוחר אמנות. שמונה עשרה היצירות המוצגות כאן אינן הקלטות של קונצרטים. הבמאית פגשה את היוצרים, דובבה אותם, השתתפה בטקסיהם ודלתה מהם חומר ויזואלי מרשים, בשפה נקייה, מתומצתת ומדויקת. יצירות אלה זכו להצלחה בפסטיבלים בעולם ועתה הם מוצגים בשלמותם בישראל. הם מופנים בעיקר לשוחרי אמנות פתוחים להכיר עולם אמנותי חוץ אירופי עם מידת פתיחות כלפי אמנות בת זמננו. פסטיבל זה משתלב בזרם המסתמן היום בעיקר באמנות הפלסטית הנפתח בפני היצירה העדכנית של ארצות חוץ מערביות. איזא ג'ניני מנצלת רטרוספקטיבה זו כדי להגיש לקהל הישראלי את ההיסטוריה המרגשת של משפחתה (בחזרה אולאד מומן) שהובילה אותה לעסוק במטריה הקולנועית. סרטיה "דרך האתרוג" ו"לתפארת העין" פונים בעיקר לצד הוויזואלי נרטיבי. האמנות הישראלית תצא נשכרת אם תשאב השראה מאוצר זה.
איזא ג'ניני - רטרוספקטיבה
מרוקו התברכה בסוגות מוסיקליות מגוונות שאחדות מהן השפיעו על כוכבי פופ מערביים (ג'ימי הנדריקס, בראיין ג'ונס, מייק ג'אגר, מיילס דייויס, רנדי ווסטון ואורנט קולמן). אך אין לטעות לגבי אוצר מוסיקלי זה. הוא כולל בראש ובראשונה מוסיקה "קלאסית" אמנותית שהשתמרה ברובה מימי תור הזהב בספרד ואומצה מאוחר בידי חסידי הקבלה שיצרו את "שירת הבקשות" הפרה-ליתורגית בצפון אפריקה. אוצר זה כולל גם גירסה עממית יותר של המודוסים הקלאסיים, המלחון, את פיוט ה"מטרוז" המשלב צלעות שיר בערבית ובעברית, ושפע רב של ג'אנרים נוספים: שירה ליתורגית דלת מלודיה, שירה הררית הדומה ליודל השוויצי, שירת נשים דיאלוגית, שירה טקסית מיסתית של מסדרים אזוטריים משולבת בריקוד אקסטטי, שירי עם כפריים וריקוד מינימליסטי: אחידוס ואחוואש. כפי שמקצבי הגנאווה השפיעו על הפופ המערבי לא פלא גם שסגנון התסטיר באמנות העיצוב האדריכלי הפנימי וטכניקת הזליג' שימשו השראה לאמני האופ ארט מסוגם של ויקטור ואזארלי ומ"ק אשר.
בזכות מאפיינים אחדים כגון הדומיננטיות של הקצב, התמצות המינימליסטי, החזרה הרפפטטיבית, הדיאלוג בין המקהלה לסולן והמרכיב האימרוביזטורי (המוואל), מוסיקה אמנותית זו מזכירה לא מעט את המוסיקה הידענית המערבית בת זמננו הדורשת מאמץ כדי להפנימה. מוסיקה זו מכונה לעיתים מוסיקת ה-"אלה", מוסיקת ה-"נובה", מוסיקה אנדלוסית. או מוסיקה ערבית-אנדלוסית. היא כמובן שונה מן המוסיקה העממית הישראלית המכונה "מוסיקה מזרחית" ושונה לא מעט גם מן הרפרטואר הקלאסי של ארצות המזרח ומצרים בראשן. מובן שאוזן ישראלית רגילה תצטרך מידה מסוימת של ריכוז והאזנה רצופה כדי להפיק הנאה מאוצר מוסיקלי בלתי מוכר זה.
איזא ג'ניני, יוצרת צרפתייה ממוצא יהודי מרוקני, שאוזניה קלטו חלק מאוצר זה בילדותה, הקדישה את יצירתה כדי להגיש מוסיקה זו לקהל שוחר אמנות. שמונה עשרה היצירות המוצגות כאן אינן הקלטות של קונצרטים. הבמאית פגשה את היוצרים, דובבה אותם, השתתפה בטקסיהם ודלתה מהם חומר ויזואלי מרשים, בשפה נקייה, מתומצתת ומדויקת. יצירות אלה זכו להצלחה בפסטיבלים בעולם ועתה הם מוצגים בשלמותם בישראל. הם מופנים בעיקר לשוחרי אמנות פתוחים להכיר עולם אמנותי חוץ אירופי עם מידת פתיחות כלפי אמנות בת זמננו. פסטיבל זה משתלב בזרם המסתמן היום בעיקר באמנות הפלסטית הנפתח בפני היצירה העדכנית של ארצות חוץ מערביות. איזא ג'ניני מנצלת רטרוספקטיבה זו כדי להגיש לקהל הישראלי את ההיסטוריה המרגשת של משפחתה (בחזרה אולאד מומן) שהובילה אותה לעסוק במטריה הקולנועית. סרטיה "דרך האתרוג" ו"לתפארת העין" פונים בעיקר לצד הוויזואלי נרטיבי. האמנות הישראלית תצא נשכרת אם תשאב השראה מאוצר זה.
ד"ר יגאל בן-נון, היסטוריון